<h1>כל בו הלכ' עשי"ת סימן ס"ה</h1>
<h2>דף לה.</h2>
וכשם שמחשבה פוסלת את העבודה כשאינה מחשבה ראויה לקרבן. כך בתפלה. וכשם שחוץ לזמנו וחוץ למקומו מפגל, כך חוץ למקומו הראוי לתפלה וזמן הראוי לתפלה. וכשם שנבחרו הכהנים שהם בני לוי לעבודה, לפי שנדבק אותו השבט להקדוש ברוך הוא, כך יש להעמיד אדם כשר וירא שמים ודבוק בדרכי ה' לשליח צבור להתפלל על הצבור, שהתפלה במקום עבודה. ורז"ל אמרו [תענית ט"ז ע"א] שראוי למנות מי שטפולו מרובה וביתו ריקן, ופי' מאי ריקן, ריקן מעבירות, כלומר הוא צדיק. והרמב"ם ז"ל פירש שלא יהיו בו ובבני ביתו ובכל קרוביו ובכל הנלוים עליו בעלי עבירות, אלא יהיה ביתו ריקן מעבירות. וכשם שצריך שילמדו הכהנים ה' שנים בהלכות עבודה, קודם שיעבדו, כמו שדרשו ז"ל דכתיב בן חמש עשרים שנה, וכתיב בן שלשים שנה, כך צריך שירגיל עצמו וילמוד סדר התפלה וקריאת התורה זמן מרובה, קודם שיעמוד להיות שליח צבור, כדי שיהיה בקי יפה יפה, וכך אמרו ז"ל לעולם יסדיר אדם תפלתו אחר כך יתפלל. (ומהם) [ואמנם] פסקו שאין החיוב כל כך אלא בתפלות של ראש השנה ויום הכפורים ושל פרקים, אבל בשאר ימות השנה לא צריך. וכמה הוא פרקים, משלשים יום ולהלן. ואם יודע בעצמו שהוא אינו בקי מאד וידע להשמר אפילו משגגה, אין לו להכניס עצמו בעבודת ה' בדברי קדושה, להיות אמצעי בין ישראל לאביהם שבשמים.
וצריך לדקדק שיהיה בשניו כמספר שני העובדים עבודה, מבן כ"ה שנה ולמעלה, והמצוה מן המובחר מבן שלשים, שאז הוא ימי הזקנה, ולבו נכנע ונשבר יותר. ונהגו שאין מתפלל אלא מי שהוא נשוי אשה, דומיא דכהן גדול, שאמרו ז"ל שתהיה לו אשה לשמרו מן החטא, כדאיתא התם ביבמות [ל"ז ע"ב] שהן שומרות אותנו מן החטא ועונש. שליח צבור שאינו ראוי והגון ובקי ועומד לקרא בתורה שהיא הוראות משפטי ה' ואיסורין והיתירין, אין מקיפין לו כשאר עונשין, כדכתיב בקרובי אקדש. והעד על זה, נדב ואביהו, קרח ועדתו, ופרץ עוזה, וצרעת עוזיהו כשגבה לבו לעבוד. ושכרו מרובה אם היה מן ההגונים שביארנו, ויתנהג כהוגן וכשורה, ויהיה ממצדיקי הרבים בתפלתו, והוא הנקרא מלאך ה', כמו שדרשו ז"ל ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, בשליח צבור. שכל העושה מלאכת ה' ומצותו הוא מלאך, כמו שמצינו בגדעון ויקרא מלאך ה'. (ואמר) [ואמרי'] זה פנחס. וצריך שיקדש עצמו קודם שיעמוד להתפלל מטומאת קרי, ושיהיה קדוש ממחשבת עבירה, וכל שכן ממעשה, כי את לחם אלהיו הוא מקריב. וצריך שתהא תפלתו שגורה בפיו. וישמר מרשע בפי יכלתו, שאם לא כן אין ראוי לספר חקיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי. ודרשו בסנהדרין לא תטע לך אשירה כל עץ, גבי פורס שאינו הגון. ואין לך פורס יותר משליח צבור, שהוא מזהיר את העם בפיוטיו ובזמיריו כדי לרצותם לאביהם שבשמים. ואף על פי שיהיה ראוי והגון ויודע זה בעצמו, צריך שיסרב מעט, כדרך שאמרו ז"ל ראשונה מסרב, שנית מסרהב, שלישית דומה לתבשיל שאין בו מלח.
ונהגו לומר מראש השנה ועד יום הכפורים זכרנו באבות, ומי כמוך בגבורות, וכתוב לחיים בהודאה, בספר חיים בשים שלום. וגרסינן בפרק קמא דברכות [י"ב ע"ב], כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, שמתפללין המלך הקדוש והמלך המשפט. ואמר רבינו האי ז"ל, אם טעה בהמלך המשפט או בהמלך הקדוש, אם לא סיים התפלה שפיר דמי שיחזור, ואם סיים, כיון שאמרו שצריך לחזור יחזור, כיון שטעה במטבע שטבעו חכמים. וכן נראה ונאות לעשות. וכבר כתבנו כל הדעות בהלכות תפלה.
ונהגו בכל מקומות ישראל לתקוע שופר ביום ראש חדש אלול, ויש למנהג הזה סמך במדרש, וכן כתוב במקצת אגדות. בראש חדש אלול עלה משה להר לקבל לוחות שניות, והעבירו שופר בכל המחנה, שהרי משה עלה להר שלא יתעו עוד בעבודה זרה, והקדוש ברוך הוא נתעלה באותה תרועה ובאותו שופר, שנאמר עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. וכן התקינו חכמים ז"ל שיתקעו בשופר בראש חדש אלול, בכל שנה ושנה. ונהגו לומר אחר תפלת יוצר ומנחה אבינו מלכנו, ואפילו בשבת.
ואמר רב עמרם ז"ל, בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, משכימין בכל יום בבתי כנסיות קודם עלות השחר, ומבקשים רחמים. ומתחיל שליח צבור תהלה לדוד, ואחר כך אומר קדיש, ומתחיל תחנונים, ולאחר שמסיים אומר ואנחנו לא נדע [מה נעשה] וכו'. ואומר קדיש. כשמשכימין לומר סליחות בעשרת ימי תשובה, ובאו אנשים והשלימו מנין טרם יאור היום, יאמר החזן ג' פסוקים, או קצת מן הסליחה, אחרי שבא המנין, כדי לומר עליהם קדיש. ויש מקומות שנהגו לפתוח דלתות הדביר, אבל לא הארון, כי אם ביום ספר. וגם יש מקומות שאומרים תחינה בלילה הראשונה. וגם יש מקומות שנהגו שמי שמתפלל באשמורת יתפלל אמש ערבית, וגם מתפלל בבוקר שחרית. ויש מנהג בכמה מקומות שמשכימים מראש חדש אלול עד יום הכפורים, ומתפללים סליחות ותחנונים, כנגד מ' ימים שעמד משה לקבל עשרת דברות אחרונות, וביום הכפורים אמר לו סלחתי כדבריך, וירד.
